כתבי צורית

כתבי צורית לעשי"ת תשס"ח 

מדעי האוטומוביל


(מתוך מכתב לחברתה, נחמה)

"… עוד מחשבה שהגיתי בה מעט לאחרונה היא "האוטובוס", או יותר נכון- הנוסעים באוטובוס. פתאום חשבתי על זה שהסיטואציה של אוטובוס היא דבר מוזר. מתקבצים במבנה אחד אנשים רבים ושונים, לזמן מה, והמשותף לכולם הוא שהם רוצים להגיע למקום מסויים…. לפרק זמן מסויים (לעיתים ארוך/ לעיתים קצר) נמצאים אנשים, שלא קשורים זה לזה, ביחד. נכון שהם לא צריכים ליצור קשר אבל הסיטואציה הזו מולידה מצבים מעניינים/ משעשעים/ מעצבנים ופותחת פתח לשיחות מיוחדות. יוצא לי לנסוע השנה המון מה שאומר גם לחשוב המון. לפעמים זה טוב ולפעמים פחות. בכל אופן, כשאני חושבת על הסיטואציה בה אני נמצאת זה מוביל למקומות שונים ומעניינים. אני מגלה שאפשר להעריך מאוד או ממש לא להעריך אדם לפי התרשמות קצרה. לדוג'- נהג אוטובוס סבלני, נהג שנותן לכל אדם את הכבוד הראוי לו, נהג שעושה הרבה יותר מלהניע את הכלי הזה שקוראים לו אוטובוס ועוד ועוד, וכמובן שהרבה פעמים רואים גם את הצד השני וזה פחות מלבב. גם הנוסעים והאינטראקציה בינהם זה עניין לא פחות מעניין. אולי נפתח חוג באיזו אוניברסיטה- "מדעי האוטובוס", או שאולי זה ישמע יותר מקצועי- "מדעי האוטומוביל". כמעט כמו "סיפורי בדים".

ועוד מחשבה שעלתה בי היום בדרך לתל- אביב (באוטובוס)- שהוא מזמן אפשרות לעזור לאנשים ואפילו לעשות חסדים קטנים. הרבה פעמים לא נעים לי לשבת כשאנשים עומדים אבל לאחרונה אני עובדת על עצמי ומזכירה לעצמי שאם זה לא אדם מבוגר ושותפיו אז אין סיבה מיוחדת  שהוא ישב ואני אעמוד. ובכל זאת, הרבה פעמים אני יכולה לקום ולפנות את מקומי וכך הוא זוכה במקום ישיבה ואני במצווה ובתחושה טובה…"

לעשות שינוי

"… זה מזכיר לי מחשבה שעולה לי לפעמים. אני יכולה להתעצבן מזה שלא מקשיבים לי או שמבטיחים לי לעשות שינוי ולא עושים זאת ואז אני חושבת כמה פעמים אני,- אישית, ואנחנו,- כעם ישראל, עושים את זה לקב"ה והוא תמיד סולח. הוא מעניש או מוכיח לעיתים אבל בשורה התחתונה- הוא סולח, מסתבר שזה באמת בגלל שאנחנו הבנים שלו. אז אני אומרת לעצמי שזו עוד אחת ממידותיו של הקב"ה שאנחנו צריכים לנסות לדבוק בה…."

על הניגון

עולם של חסד נפתח

בשעות בהן חוט של חסד נמשך.

——-

באמצעות השיר שהיו שרים פעם

אנחנו ממשיכים להחזיק את השמים,

ואם מפסיקים לשיר אותו-

עלולים להפוך לאבן.

——

בין המילים, המילמולים, ה"ללמוד וללמד"

נמשך והולך הקול הפנימי,

הקול מן הלב-

"לשמור ולעשות".

 

הפסוק שצורית בחרה

מספרת אביה, חברתה של צורית מהמדרשה במגדל עוז:

בשיעור של הרב איתמר, במדרשה, ביקש הרב מכל בת לבחור פסוק המלווה אותה בדרכה.

הבנות אמרו פסוקים שונים. כאשר הגיעו לצורית היא אמרה שהפסוק שהולך איתה  הוא:

"מאת ה' היתה זאת היא נפלאת בעינינו".

אביה מספרת שכאשר צורית אמרה פסוק זה, היא פתאום הרגישה איזו התעלות, איך צורית חושבת ומבינה כל דבר שקשור בחיים.

מתוך מאמר לחוברת סיום מסכת נידה – במדרשת לינדנבאום

המדרש מחדד את הנקודה שהאדם נוצר מתוך מציאות של טוב מוחלט. כשהוא יוצא לעולם הוא נחשף בעל כרחו ליצה"ר ולהתמודדויות שהוא מחייב. הנשמה לא רוצה לצאת לעולם הזה אך המלאך מכבה את הנר, מכבה את האור השמור לצדיקים ומכריח אותה לצאת לאויר העולם. מעכשיו הכל תלוי באדם ובמעשיו. הכל נקבע מראש חוץ מהיותו צדיק או רשע, זה כבר תלוי בבחירות שהאדם עושה במהלך חייו. בכוחו של אדם לקבוע האם יגיע למקום בו יושבים הצדיקים ועטרותיהם בראשיהם או למקום האחר. כדי לחזור לעולם הראשוני שכולו טוב צריך אדם להילחם, להתמודד, להכיר ולהתגבר על היצר הרע שבו. המטרה היא להתקדם ולחזור לאחור, להגיע שוב לנקודת הזינוק אבל להיות כמה מדרגות גבוה יותר. הדרך להתקדמות טמונה בהסתכלות אופטימית. צריך לזכור שאנחנו נבראנו בראש ובראשונה מן הטוב ורק בהמשך נחשפנו אל הרע, זאת אומרת שנטייתנו היא קודם כל לטוב.

שנזכה לעבוד, לעבור תהליך בונה, להייטיב ולהיות טובים.